היא תתמוך ב: מתנגדי מלחמה, מתחמקים מגיוס, עריקים וסרבני מצפון!
היא קוראת ל: יוזמה ליברטרית אינטרנציונליסטית רחבת־היקף נגד התעמולה המיליטריסטית! קטסטרופה גרעינית מתקרבת! המעמדות השליטים במזרח ובמערב הם שרלטנים שתאוותם לכוח ולרווח נשענת יותר ויותר על תעשיית המלחמה.
מה שמכונה “המערב” מנסח תרחישים של מלחמת עולם חדשה. עבורו, “העולם החופשי” נלחם קרב קיומי נגד “אוטוקרטיות” המזוהות יותר ויותר עם סטריאוטיפים אוריינטליסטיים המאיימים להשמיד את “הציוויליזציה”–כביכול שלנו.
המדינות במחנה “הדמוקרטי” הזה, כגון אוקראינה, ישראל וטאיוואן, מהוללות כלוחמות באותו מאבק עולמי של “הטובים” נגד “הרעים”. היגיון זה אף מגייס את האסלאמיסטים של סוריה לצידם של “הטובים”.
מן הצד השני, רוסיה, סין ואיראן: מדינות טוטליטריות הנשלטות בידי משטרות חשאיות, אוכפי מפלגה ופונקציונרים דתיים. כל אחת מהן מדכאת באלימות את מאבק המעמד שלנו נגד מדיניות הצנע והצעידה אל המלחמה.
בעד יוזמה ליברטרית אינטרנציונליסטית נגד התעמולה המיליטריסטית המופצת מדי יום, המציגה את המדינות החמושות שלנו, כביכול “הטובות”, כאילו היו מיזם הומניטרי!
עלינו להציע תמיכה מעשית ומוסרית למתנגדי מלחמה, מתחמקים מגיוס, עריקים וקבוצות הנוקטות עמדות אינטרנציונליסטיות, במיוחד באזורי המלחמה.
תמיכה בסירוב, במצפון, בעריקה ובהתחמקות מגיוס בכל צדדי חזיתות המלחמה, למען תבוסתנות מהפכנית היא עיקרון יסודי. רוסיה ואוקראינה עצמן מכירות בעריקה כמכשול מרכזי לתכניות המוות שלהן.
תמיכה זו, כחלק מהאינטרנציונליזם שלנו, מפתחת יוזמות המערערות על לאומיות וגבולות, על ריבונות טריטוריאלית, ועל מדינת־הלאום ויריבותיה הפרוטו־מדינתיות, ובמקביל בונות מנגנונים חדשים של סולידריות ואחווה בינלאומית.
קווי החזית קרובים יותר מכפי שנדמה לכם, הן לא רחוקות יותר ממפעל הנשק או רכיבי הנשק הקרוב, ממחסן הלוגיסטיקה הקרוב, ממרכז תחבורה או תקשורת.
המלחמה נמצאת בנמלים ובשדות התעופה, בבסיסים הצבאיים ובמחנות המילואים שלהם. היא ברשתות הרכבת והכבישים המהירים, בעיירות, בשכונות, בערים ובמפעלים: שם אנו, העובדים, משלמים את מחיר המלחמה בעוני מחמיר כתוצאה ממדיניות צנע. וכעת גם סובלים מאיום הגיוס.
איננו יכולים לזוז בלי להיות במלחמה, וכאשר אנו מבחינים בכך, תותחי הרטוריקה יורים: “מפריע, קיצוני, בוגד!” עלינו להיות כל אלה.
הגיע הזמן להבחין בבירור בין התנועה שלנו לבין מי שתומכים ב“חלק מהמלחמות לפני מלחמת המעמדות.”
ברור לנו כי מהפכנים לא רק מתנגדים למלחמותיהם, אלא קוראים להפיכת ההתנגדות למלחמה למהפכה חברתית! איננו קוראים לחזרה למצב שלפני המלחמה, ל“שלום הקפיטליסטי” שלהם, שהוא לא פחות מדיכוי מכוון שלנו כהכנה בשירות מיזם הדמים הבא שלהם.
מה נוכל לעשות בפועל, כיחידים וכקולקטיב, בבית ובחו״ל? ברמה הבסיסית ביותר: לחשוב גלובלית, לפעול מקומית. לסרב לקונצנזוס שלהם ולחשוף את הצביעות, להיאבק עבור עצמנו ועבור המעמד שלנו מעבר לגבולות. כקולקטיב, לדחות את “האינטרס הלאומי” שלהם.
לקשור את מאבקינו לעוני הנובע ממדיניות הצנע ולרווחי המלחמה שלהם. כל מה שאנו עושים עבור עצמנו ועבור המעמד שלנו מחבל ב“מדינת־המלחמה” שלהם. להצטרף לסולידריות חוצת־מקומיות ומקצועות — ניצחון בעורף הוא ניצחון ודוגמה גם מעבר לים.
מנהרות הארקטיקה ועד הים האדום, מטאיוואן ועד אגן הקונגו, גבולות יבשתיים בוערים, או דרוכים לקראת עימות. מסכות המעצמות מתחלפות, אך דבר אינו משתנה. הם רוצים שנילחם — קפיטליזם אחד, מלחמה אחת! הסכנה ממשית, והיא כאן ועכשיו.
